וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח (בראשית יט,כו)
ותהי נציב מלח. במלח חטאה ובמלח לקתה, אמר לה תני מעט מלח לאורחים הללו, אמרה לו אף המנהג הרע הזה אתה בא להנהיג במקום הזה (ב"ר נ, ד.):(רש"י,שם)
מנין לרש"י בעקבות המדרש שאשתו של לוט אכן טאה בהכנסת אורחים?
אצל אברהם, על אף היותו דומיננטי מאוד בפעולת הכנסת האורחים,שרה פעילה לצידו והוא אף מבקש ממנה :
...וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת
וגם כאשר האורחים יושבים לאכול הם שואלים:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל:
מכאן משמע שיש התייחסות של כולם אל שרה כבעלת הבית המשתפת פעולה עם בעל הבית ומעורבת בהכנסת האורחים.
אצל לוט אין שום אזכור לאשתו בכל תהליך הכנסת האורחים, לוט פועל לבד:
וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ
רק כאשר הם מודיעים ללוט על הצורך לימלט מן העיר הם נזכירים את אשתו כתפלה אליו שכן הצלתה נובעת אך ורק מזכותו( ואף הצלתו נובעת מזכות אברהם כמובא ברש"י להלן),שמה הפרטי גם כן לא מוזכר היות אין לה חשיבות מצד עצמה וממילא יש יסוד חזק לדברי רש"י המבוססים על המדרש גם מפשט הפסוקים.(ענ"ד)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה