ויגש מו,כט ד"ה: ויבך על צואריו עוד

ויגש מו,כט ד"ה: ויבך על צואריו עוד

וְאֶת יְהוּדָה שָׁלַח לְפָנָיו אֶל יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָיו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן: וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי: (בראשית מו כח-ל)
ויבך על צואריו עוד.לשון הרבות בכיה, וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב לד, כג.), לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל, אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע (רש"י,שם)

מקורש"י:
1.ויפל על צואריו- ולמה לא נשק יעקב ליוסף לפי שהיה קורא באותה שעה בקריאת שמע :(מדרש אגדה,שם)
2.שאלה מן קמאי מר רב יהודאי גאון ז׳׳ל מהו שלא נשק לו ליוסף, ואמר דהוה קא קרי יעקב אבינו ק׳׳ש ולא פסק ליה.
(שו״ת תגאונים (דפוס ליק) סי׳ מ״ת תשובה ל״ח )
3.העבר רצונך ורצון חברך מפני רצון שמים, שכן מצינו ביעקב שלא נשק ליוסף. (דרך ארץ זוטא, פרק א)

הקושי עשה את שלו:
1.מה באה מילת "עוד" ללמדנו והלא לא מצאנו שיוסף כבר בכה על צוארי אביו קודם לכן ? (ע"פ משיח אלמים, מתוך חומש רש"י המבואר)
אלא שעוד מורה על - לשון הרבות בכיה וכו'
2.מדוע לא נאמר שגם יעקב בכה על צווארי יוסף?
שלא שאמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע

פשר הקשר:
מה הקשר בין שני חלקי דברי רש"י לשון הרבות בכיה לבין אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו?
מי שהרבה בבכי הוא יוסף ולא שתשחשוב שיעקב הוא שהרבה בבכי שכן יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו וכו' (ענ"ד)
ראיה לדבר:
וירא אליו יוסף נראה אל אביו-לא אביו אל יוסף שא״כ יהיה ויאסר ויעל שב אל יוסף וירא אליו שב אל ישראל אביו וויפול על צואריו ויבך שב אל יוסף על פי קבלת רז״ל שאמרו אבל יעקנ לא נפל על צוארי יוסף מפני שהיה קורא ק״ש ואין זה נכון מדרך הלשון (רא"ם,שם)

לשון הרבות בכיה.
1.אם עוד לשון הרבה מדוע לא נקט במילת הרבה?
א.רש"י אומר שעוד זה לשון הרבות. עוד - אז תכתבו הרבה, אבל אנחנו יודעים למה לא כותבים הרבה, כי עוד פירושו שזה עוד לא נגמר. "ויבך על צוואריו עוד", "על כן המו מעי לו זכור אזכרנו עוד", כך זה אצל רחל. כי זה נמשך ונמשך ונמשך, זה עוד. "ויבך על צוואריו עוד", הבכי הזה נמשך (א' בטבת התשס"ב , הרב מרדכי אלון שליט"א, מאמר שמע ישראל)
ב.יוסף בכה על השנאה שהיתה לאחיו שהביאה להתגלגלותו עד מצרים ולפרידתו מאביו לכ"ב שנים ושנאה זו מועצמת ע"י המילה עוד כמו שנאמר: "...וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו" {בראשית לז,ח} (ענ"ד)

ג.חלום הירח והכוכבים שכעת בא אל פתרונו מכונה בתורה "חלום עוד" אע"פ שמילת עוד שם לכאורה מיותרת ועל כך שחלום זה נפתר ונחתם לאחר כל הסבל שהיה כרוך בכך בכה כעת יוסף:
וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי
{בראשית לז,ח} (ענ"ד)

וכן כי לא על איש ישים עוד (איוב לד, כג.), לשון רבוי הוא, אינו שם עליו עילות נוספות על חטאיו
2.מהו הקשר הענייני בין הדוגמא שהביא רש"י מספר איוב לבין בכיו המרובה של יוסף?
כשם שאמר אליהוא רעו של איוב שהקב"ה לא נותן עונש נוסף לאדם מעבר למה שראוי לו כך גם כאן הבין יוסף תוך כדי בכיו הרב שכל הצער שנצטער כל השנים הוא ואביו אין בו תוספת צער מאת ה' מלבד מה שהיה נדרש וראוי לו (ענ"ד)

אף כאן הרבה והוסיף בבכי יותר על הרגיל
3.על שום מה יש ליוסף להוסיף בבכי מעבר לבכי המובן שהיינו מצפים אחרי 22 שנה שלא ראה את אביו?
אולי יש פה רמז לבכי על צרות הגלות ועל תחילת מימוש "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" ועל זה בכה בכי נוסף וכפי שביאר רש"י בבכי שבכה יוסף על צווארי בנימין{בראשית מה,יד} (ענ"ד)

אבל יעקב לא נפל על צוארי יוסף ולא נשקו,
4.-מנין שיעקב לא נפל על צווארי יוסף?
לא אמ ר הכ ת ו ב ויפלו ­ על צואריהם ויבכו אבל אמר ויפול וגו' ו י ב ך וגו׳ הכל בלשון יחיד ובלי ספק שזה אינו שב רק על יוסף כמו שכל הפעלים הנזכרים מקודם הכתוב הזה מ ו סבי ם ר ק על יו ס ף . (באר יצחק,שם)

ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע
5.כיצד ניתן לדייק שיעקב קרא את שמע בזמן פגישתו את יוסף?
א.מתוך הכתוב:
דיוקו מדכתיב: לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל שהוא לשון קריאת שמע (דבק טוב,שם)

ב.לפי סדר הפסוקים:
אמרו חכמינו: ״לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. נצחו — מוטב, ואם לאו — יעסוק בתורה. נצחו — מוטב, ואם לאו — יקרא קריאת שמע. נצחו — מוטב, ואם לאו — יזכיר לו יום המיתה {ברכות ה} כאשר יעקב הגיע למצרים, למקום הטומאה, התיירא מאד מפני כוחו של יצר־הרע, ולפיכך הקדים את כל העצות האמורות כנגד זה: הכין׳ עצמו לעסוק בתורה, ככתוב: ״ואת יהודה שלח לפניו להורות רש״י על כך: ״לתקן לו בית תלמוד״, קרא קריאת־שמע ואף הזכיר לעצמו את יום המיתה, ככתוב: ״ויאמר ישראל אמותה הפעם״... (הרה" ק הרד ״מ זצ״ל מטשורטקוב )

אמותה- לאחר שיעקב אבינו קרא את שמע, מסר נפשו באותה שעה- אמותה הפעם. (עבודת ישראל,ר' ישראל מקוז'ניץ, ע"פ חומש פניני החסידות)

ג.ע"פ הסברה:
...ומהיכן למדו רז"ל לומר כן שיעקב היה קורא קריאת שמע שמא היה מתפלל תפילת שמונה עשרה או שהיה מתעסק בעניין אחר ולפיך לא נפל על צוורי יוסף ולא נשקו, תקשה לך אם כך למה הניח יעקב את יוסף ליפול על צוואריו בעת ההיא שמן הראוי היה ליעקב להיות רומז לו בשפתיו או קורץ בעיניו או יורה באצבעותיו ליוס, בטרם יקרב אליו לרמוז לו שלא יבוא אליו עד שיגמור תפילת שמונה עשרה או עד העניין ההוא אבל אם יעקב היה קורא את שמע אתו שפיר דהא תניה ומייתי לה בפרק קמא דיומא הקורא את שמע לא ירמוז בשפתיו ולא יקרוץ בעיניו ולא יורה באצבעותיו ואם עשה כן עליו הכתוב אומר"ולא אותי קראת יעקב"...ואם כן מי שלא כן כאשר עשה יעקב עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת כלומר לא קראת אותי כאשר קרא אותו יעקב... (אמרי שפר,שם)


6.אם היה זה זמן קריאת שמע, מדוע יוסף לא קרא שמע גם כן באותו הזמן?

ע"פ ההלכה:
ואמרו רביתינו ז"ל שהיה קורא קריאת שמע .והקשו למה יוסף לא קרא קריאת שמע כיון ששעת קריאת שמע היה שדוחק לומר שהקדים או שאחר כי זריזין מקדימין ושעה אחת לכלם. ועוד מנ"ל שקרא קריאת שמע שמא התפלל. ויש לתרץ כי יוסף קרא קריאת שמע וקיימא לן כרבי יהודה שבאמצע הפרק מפסיק לשאול מפני היראה והיינו יראת אביו ולפיכך היה מפסיק בקריאת שמע אבל יעקב לא היה מפסיק וקרא קריאת שמע (גור אריה,שם)

פטור זמני:
אלא, אצל יוסף הרי לא היתה, אהבה גשמית פשוטה, כי אם אהבה של מצווה, בגלל כיבוד־אב, ולפיכך לא היה צריך לכוון את אהבתו כלפי השם־יתברך, שכן עצם דבר זה הנהו אהבת השם, והעוסק במצווה פטור מן המצווה... (היהודי הקדוש ז"ל מפשיסחא)

אהבה שמעל הטבע:
דרכו של יעקב היתה, לצאת ולהתעלות מחוץ ומעל לטבע מפני אהבת־השם הסיח דעתו לחלוטין מן האהבה הטבעית ליוסף. ואילו דרכו של יוסף היתה, להיות דבוק בהשם־יתברך, אפילו בשעה שהוא עוסק בענינים טבעיים, וממילא יכול היה לקרוא קריאת־שמע אפילו בעת שהיה מנשק ליעקב... (ע"פ שפת אמת,מתוך מעיינה של תורה )

7.מה הקשר הענייני בין קריאת השמע שקרא יעקב לבין המפגש עם יוסף?
א.הכרת תודה:
אמנם יש לדעת ענין קריאת שמע שהיה קורא ובזה יתורץ מה שלא היה קורא יוסף קריאת שמע לפי שכאשר בא יעקב וראה את יוסף בנו מלך בא אליו אהבתו ויראתו של הקב"ה איך מדותיו הם טובות ושלימות ומשלם שכר טוב ליראיו וזהו מדת החסידים אשר יקרה להם טוב מתדבקים אל הקב"ה על הטובות והאמת שעשה עמהם וזהו קריאת שמע שבו נזכר ייחוד מלכות שמים ואהבתו וראוי היה לקרות ק"ש כאשר בא אליו יוסף אחר הצער הגדול אשר היה לו בעבורו ועתה ראה אותו מלך היה אוהב את הקב"ה אשר עושה לו זה וקבל מלכותו ואהבהו ויראתו. וזהו נכון למבין (גור אריה,שם)

ב.אהבה מקלקלת את השורה:
וע"פי הפשוט טעם הדבר כי ירא לנפשו שעי״ז האהבה ישכח ממנו אהבת הבורא לכ ןהוא מתדבק מקודם בו ית׳ ועי״ז נשכח ממנו אהבת הגשמיות . וזה ענין מ״ש בכל לבבך בב׳ יצריך והיתכן לאהוב ה׳ ביצה"ר . רק שע״י היצה"ר מתקשר האדם באהבת הבורא בעבור יראת היצה"ר . אם אמנם כי הפי׳ עמוק מזה . אבל ע״י זה הדרך יוכל אחר כך •להפוך גם את כל היצה״ר לעבודת הבורא כ י ע"י זה הדרך נמלא נולד טוב מהיצר . ועי״ז מתהפך לטוב .(שפת אמת,שנת תרל"ז,שם)

ג.אהבה כנגד אהבה:
יעקב אבינו העלה את האהבה הטבעית בין אב לבן לאהבתו יתברך לפיכך קרא את שמע בעוד יוסף קיים באהבה זו מצוות כיבוד אב (ר' יעקב יצק מםשיסחא, תפארת היהודי, מתוך חומש פניני החסידות)

ד.מסר לעתיד:
יעקב אבינו הורה לבניו שעל ידי קבלת עול מלכות שמים יכולים להתקיים בגלות( רבי ברהם מרדכי מגור, לקוטי יהודה,מתוך חומש פניני החסידות)

ה.מהות המפגש:
פגישת יעקב ויוסף שתכליתה יחודו ואחדותו יתברך היא עצמה קריאת שמע (ר' ישראל מטשוטקוב,תפארת ישראל, מתוך חומש פניני החסידות)

ו.מטרה חינוכית:
והנה במקום שהיה לו ליעקב ליפול על בנו אהובו לחבקו ולנשקו, - עצם אז את עיניו, ובאימה וביראה ברתת ובזיע קרא בקול גדול אדיר וחזק בוקע רקיעים ״שמע ישראל הי אלקינו הי אחד״, וקבל עליו עול מלכות שמים של מה על רמ״ח אבריו ושס״ה גידיו, ומ ס י ר ת נפשו לכל ד' מי ת ו ת ב״ד לא ה ב ת הי בכל לב ב ו ובכל נפשו ומאודו, וקרא כל הפרשיות כסדר, ושננתם לבניך וד ב ר ת בם [ולא בדברים בטלים], ודקדק וה ד ג יש כל מלה ומלה וכל או ת ואות, כדין הקורא את שמע, וכן בפ רשה שניה בק ב ל ת עול מצוות, ול מ ד ת ם אותם את בניכם לד ב ר בם, וכל זה ברוב התלהבות ורגשי קו דש, כדין הקורא ק״ש שהוא באימה וביראה ברתת ובזיע. ויוסף כשראה באביו המחזה הנורא הזה, התלהבותו ומסירות נפשו העזה, אש ר מיום הפרדו מא ב י ו הק ד וש לא ראה כמוה, נפל על צוארי אב י ו ועיניו נעשו כשתי מעינות והורידו דמעה כנחל, ויבך על צו א ר י ו עוד, וכ ת ב רש״י הרבה והוסיף בב כ י יותר על הרגיל, שלכאורה אין בזה חידוש שבכה הרבה, כיון שלא הת ר א ה עם אב י ו מש ך זמן רב כזה של עשרים ושתים שנה, וצ ר ו ת רבות ור ע ו ת שו נ ו ת עברו עליו חל י פ ו ת ותמורות, מט ו ב לרע ומרע לט ו ב , וא״כ מובן גם בט ב ע שב כ ה בכיה עצ ו מ ה , אלא הח י ד וש שגם אפילו לפי מצ ב כזה היתה הבכיה יותר על הרגיל, משו ם שהבכיה לא היתה רק מצ ד האהבה והגעגועים, אלא מר ו ב הה ת ר גשו ת וה ה ת פ ע ל ו ת מגודל הה ת ל ה ב ו ת והקדושה יתרה שראה באביו, ושהיתה בוערת בק רבו עד להפל יא . וכיון שזו היתה מט ר ת חפצו בא מ ר ו אלכה ואראנו, והכוונה וא ר א נ ו (הא׳ בפתח, וכנתבאר) בטרם אמות, כדי
לה ר א ו ת את יוסף רשפי אש של ה ב ת אה ב ת השם וי ר א ת הי, שכ ל מח מ ד י העולם הזה ות ע נ ו ג ו ת י ו המה בעיניו כאין וכאפס, כי אם בי ר א ת השם כל היום - לכן בח ר לקרוא אז קר י א ת שמ ע על תכ ל י ת זו, לע ו ר ר ו על תוקף וחוזק יר א ת השם , ושזו היתה כונתו בא מ ר ו אלכה (באר יוסף,שם)

אחרית דבר:
לפיכך אמרו חכמינו: ״כל הקורא קריאת־שמע ומרמז בעיניו וקורץ בשפתותיו, עליו הכתוב אומר: ״ולא אותי קראת יעקב" שאיננו נוהג כיעקב, שלא הפסיק באמצע קריאת־שמע, אפילו כשראה את בנו אחרי עשרים ושתים שנה...(מהרש"א,חידושי אגדות,יט,ע"ב)

ויגש: מה,ד; ד"ה: גשו נא אלי

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: וַיִּתֵּן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה
(בראשית, מה, א-ד)

גשו נא אלי.ראה אותם נסוגים לאחור, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים והראה להם שהוא מהול (רש"י,שם)

מקורש"י:
א.וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹסֵף שֶׁהִסְכִּימָה דַּעְתָּם לְהַחֲרִיב אֶת מִצְרַיִם אָמַר יוֹסֵף בְּלִבּוֹ מוּטָב שֶׁאֶתְוַדַּע לָהֶם וְאַל יַחֲרִיבוּ אֶת מִצְרַיִם, אָמַר לָהֶם יוֹסֵף לֹא כָךְ אֲמַרְתֶּם שֶׁאָחִיו שֶׁל זֶה מֵת, אֲנִי אֶקְרָאֶנּוּ וְיָבוֹא אֶצְלְכֶם, וְהָיָה קוֹרֵא יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בּוֹא אֶצְלִי, יוֹסֵף בֶּן יַעֲקֹב בּוֹא אֶצְלִי, וְהָיוּ מִסְתַּכְּלִין בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, אָמַר לָהֶם מָה אַתֶּם רוֹאִים (בראשית מה, ד): אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם, מִיָּד פָּרְחָה נִשְׁמָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה, ג): וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו וגו', וְלֹא הֶאֱמִינוּ לוֹ עַד שֶׁפָּרַע עַצְמוֹ וְהֶרְאָה לָהֶם הַמִּילָה. (בראשית רבה, צג,ח)
ב....אמר להם יוסף הנה עיניכם רואות ועיני אחי בנימין כי פי בלשון הקודש אני מדבר, ולא היו מאמינים בו עד שפרע את עצמו והראה להם חותם ברית, וכל כך למה מפני שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו היה עומד למלך בחתימת זקן...(תנחומא,ויגש,סימן ה)
ג.ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי הראה להם המילה. ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה וישימני לאב לפרעה בסיליוש ולאדון לרבון. מהרו ועלו אל אבי ואל תעמוד השעה. כי פי המדבר אליכם בלשון הקודש. (ילקוט שמעוני,רמז קנב)
ד.ויאמר יוסף לאחיו גשו נא אלי הראה להם המילה. ויאמר אני יוסף אחיכם-אמר להם דרך אחוה אנהיג אתכם (פסיקתא זוטרתא,שם)

הקושי עשה את שלו:
מדוע לא ביקש יוסף מאחיו לגשת אליו לפני התוודעו אליהם(בפסוק הקודם)? אלא ראה אותם נסוגים לאחור, אמר עכשיו אחי נכלמים, קרא להם בלשון רכה ותחנונים והראה להם שהוא מהול (ע"פ לפשוטו של רש"י,שם)

1.על פי איזו מילה דייק רש"י שהאחים נסוגו לאחור?
ואין לומר מנא ליה שראה אותם נסוגים אחור דילמא מה שאמר להם גשו אינו אלא משום שהראה להם שהוא מהול, דאם כן נא למה לי, בשלמא אי ראה אותם שנסוגים אחור משום הכי הוצרך לומר מלת נא לדבר עמהם בלשון רכה כדי שלא יתביישו, אבל אם עמדו על מקומם למה דיבר עמהם בלשון תחנונים וק"ל: (שפתי חכמים,שם)

2.על פי איזו מילה דייק רש"י שיוסף הראה לאחיו שהוא מהול?
א.מילת גשו:
ואם תאמר מנא ליה לרש"י משום דהראה להם המילה היה אומר להם גשו, שמא משום שראה אותם נסוגים לאחור היה אומר להם גשו, ויש לומר דרש"י דייק מדכתיב גשו ולא כתיב קרבו אלי, אלא מדכתיב לשון הגשה משמע הגשה קרובה, ולמה היו צריכין ליגש כל כך קרוב לו, אלא שהראה להם המילה, (שפתי חכמים,שם)
ב.מילת אלי:
לפי שלא היה צריך לומר מילת אלי {אל גופי}אלא גשו נא , זאת והראה להם שהוא מהול (רש"א,ר' שמואל אלמושנינו, שם)

3.מדוע ביקש יוסף שיגשו אליו והלא היו לבד בחדר אחרי שהוציא מעליו את כולם?
ומאי קאמר ליה גשו נא אלא מוכרח שהיו נסוגים לאחור ומשום דקשה לו דאם כן למה לא הלך אחריהםשבזה היה מראה להם חיבה יתרה טפי ומשני לפי שפרע עצמו להראות להם שהוא מהול ואם היו נמשכים כלפי חוץ לא היה יכול לילך אחריהם משום צניעות ולכך קראם שיגשו אליו בהצנע (משכיל לדוד,שם)

4.מדוע לא ניגש יוסף אליהם?
הם יכולים ליגש שהם הרבים אבל הוא לא יכול ליגש שאם יגש לזה יתרחק מזה ולא לכבודו נתכוון (חזקוני,שם)

5.מה הראייה מזה שהוא מהול והלא גם מצרים מלו את עצמם ע"פ ציווי יוסף וגם בני ישמעאל נימולים ?
א.ואין לחוש שמא ישמעאל הוה, משום דאיכא הכירא טובא שהישמעאלים אינם נימולים עד לאחר שלוש עשרה שנה ומחמת תשמיש אין שם פריעה,אבל ב"י הנימולים כשהם קטנין הפריעה ניכרת יפה.{ולכן לשון ב"ר עד שפרע עצמו}
ב.ואע"פ שהמצרים נימולים היו, כמו שפירש רש"י 'אשר יאמר לכם עשו'(לעיל מא נה), היינו מחמת דוחק הרעב אבל הוא עשיר היה על כן לא מל אם לא היה יהודי
ג.השבטים לא היו יודעים במצרים שהם נימולים ולכך היה להם להכיר בו ביוסף במילתו (חזקוני,שם)

וישלח: בראשית,לב,ד ד"ה: וישלח יעקב מלאכים

פתיחה:
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱ-לֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(בראשית,לב,ב-ד)
וישלח יעקב מלאכים. מלאכים ממש : (רש"י,שם)

מקורש"י:
מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי הָיְתָה וְנִזְדַּמְּנוּ לָהּ חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמָה אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל בַּיִת נִזְדַּוְּגוּ לוֹ כַּמָּה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית רבה,עה,ד)

הקושי ברש"י - מכריע שלא על דרך הפשט:
וּשְׁלַח יַעֲקֹב אִזְגַּדִּין קֳדָמוֹהִי לְוַת עֵשָׂו אֲחוּהִי לְאַרְעָא דְשֵׂעִיר לַחֲקַל דְאֱדוֹם: (אונקלוס,שם)
וְשָׁדַר יַעֲקב אִזְגַדִין קוֹמוֹי לְוַת עֵשָו אָחוֹי לְאַרְעָא דְגַבְלָא לְחַקְלָא אֱדוֹמָאֵי: (תרגום יונתן,שם)
אִזְגַּדִּין-רוצה לומר,שלוחים.ולא תרגם מלאכיא כדלעיל בפסוק ב משום שפרשו כפשוטו,וכן פרשו רוה המפרשים (נתינה לגר,שם)
כמה דיו משתפכות וכמה קולמוסים משתברים לדעת מנא ליה רבנו הך דרשה דילמא כפשטיא שלוחי בשר ודם הן אמת דאיתא סברא זו בב"ר מיהו מאחר דאיכא נמי מאן דאמר התם שלוחי בשר ודם ורבינו ז"ל בא להכריע כהאי מאן דאמר מלאכים ממש, על כרחך לומר שהוא מוכרח מגופי דקרא. (משכיל לדוד,שם)

1.מדוע ראה רש"י צורך להבהיר שמדובר במלאכים ממש?
דוגמאות למלאכים כבני אדם:
א.המרגלים ששלח יהושע ליריחו מכונים מלאכים:
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית אִשָּׁה זוֹנָה וּשְׁמָהּ רָחָב וַיִּשְׁכְּבוּ שָׁמָּה: (יהושע,ב,א)
וְהָיְתָה הָעִיר חֵרֶם הִיא וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ לַיהוָה רַק רָחָב הַזּוֹנָה תִּחְיֶה הִיא וְכָל אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבַּיִת כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר שָׁלָחְנוּ: (יהושע,ו,יז)
ב.פנחס מכונה מלאך ה':
וַיַּעַל מַלְאַךְ יְ-ה-וָ-ה מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וָאֹמַר לֹא אָפֵר בְּרִיתִי אִתְּכֶם לְעוֹלָם: (שופטים ב,א)
ויעל מלאך ה'. שנינו ב'סדר עולם' (פרק יט) : זה היה פנחס : (רש"י,שם)
מלאך ה'. נביא ה', כן תרגומו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ויקרא רבה א א) שפינחס היה : (מצודת דוד,שם)
מלאך. ענין שליח : (מצודת ציון,שם)

אפשר לומר שבכל מקום שנוקט הכתוב לשון מלאכים שהם שלוחים בשר ודם הרי שזה נעשה על דעת הקב"ה ולרצונו ולכן המרגלים לא נאמר לשון מלאכים וכנ"ל בשליחים ששלח בלק לבלעם שלא היו לרצונו של ה' ובשאר המקרים המלאכים שנשלחו עשו בסופו של דבר גם שליחות של ה' אע"פ שהיו בשר ודם( ע"פ רעיון של אשתי ליאת שתחי')

2.כיצד הסיק רש"י שאכן מדובר במלאכים ממש ולא בשליחים בשר ודם?
א.ע"פ סמיכות עניינים:
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ-בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: (שם,לב,ב-ג)
ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה, מהו מחנים, שתי מחנות שבשעה שהלך יעקב לארם נהרים היו מלאכי א"י משמרין אותו ומלוין אותו כיון שהגיעו לחו"ל נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא יצאו לקראתו להתלוות לו שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים, התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב שנאמר מחנים, מה עשה שלח מהן בשליחותו(מדרש תנחומא, וישלח, סעיף ג)

ב.רמז מסוף פרשת ויצא:
מחנים- נוטריקון מאותם חיילים נטל יעקב מלאכים(בעל הטורים,שם)

(קושיה: אם אכן המלאכים הם אלו שיצאו לקראתו מדוע נקט מלאכים ולא "המלאכים"?
אפשרות לתירוץ: יעקב שלח חלק מהמלאכים שיצאו לקראתו אך לא את כולם ולכן נקט הכתוב לשון "מלאכים" לומר שלא כולם נשלחו אלא בחר מתוכם ולכן נקט בעה"ט לשון מאותם ולא אותם.)

ג.דיוק מהמילה "לפניו":
מאי לפניו ?מאותן הנתונים לפני השליחות הזאת שהן המלאכים דא״ל כן לפניו למה לי ה״ל למכתב וישלח יעקב מלאכים אל עשו דומיא דוישלח ישראל מלאכים אל סיחון וישלח משה מלאכים אל מלך אדום וישלח יהושע שנים אנשים מרגלים שאין בשום אחד מהם לפניו (רא"ם,שם)

(קושיה: אפשר לומר שלפניו נדרש כי שלח מלאכים לפייס את עשיו לפני בוא יעקב לארץ כנען והוא המשיך בדרכו ללכת לאביו בין אם יתפייס אביו ובין אם לאו {ע"פ משכיל לדוד} )

ד.מתוך שהקדימו לבוא אליו מלאכי א"י:
...ויש מפרשים דקשה לו למה למה באו מלאכי א"י לקראתו והיה עדיין רחוק מא"י,ותירץ 'מלאכים ממש' רצונו לומר מאותם מלאכים של א"י נטל לשלוח אל עשיו, מפני כי עשו היה רוצה למנוע אותו שלא יבוא לארץ שנתן לו אביו ועל מלאכים של א"י לעשות שליחותו אל עשיו כדי שלא יבוא לו מניעה מלבוא אל הארץ (גור אריה,שם)

ה.מתוך מעשי המלאכים:
...ומה שיחזק זה קצת הוא אומרו וישבו המלאכים ואם לא היו המלאכים רק בני אדם היה ראוי לומר ויבואו המלאכים אל עשיו ויגידו לו כך וכך וישובו אל יעקב לאמור הגדנו לו את הדברים האלה אבל זה יורה כי היו מלאכי השרת וע"כ אמר וישובו שעד שלא הלכו שבו.(רבנו בחיי,שם)

אם לא היו מלאכי א-לוהים איך ידעו מה שבליבו של עשיו שאמרו לו עודנו בשנאתו כמ"ש רבנו להלן (מנחת יהודה, מתוך חלק מילואים בחומש רש"י המבואר)

ו.מתוך ההבדל לעומת המפגש הקודם עם מלאכי הא-לוהים:
מהא גופא למד רבינו שהיו מלאכים ממש, שתמה למה לא עלו מלאכי חו"ל למרום בוא מלאכי א"י וכדאיתא בריש פרשת ויצא אלא כדי שיקח מהם מלאכים לשלוח לעשו(מהרי"א,מתוך חלק מילואים בחומש רש"י המבואר)

וי"מ שדרש השינוי מלשון הכתוב בתחילת פרשת ויצא להאמור כאן,ששם לא נגלו אליו אלא בחזיון לילה וכאן ראה אותם בחוש והיינו כדי לשלוח מהם מלאכים {ולכן אולי נקט לשון מלאכים ממש ולא מלאכי ה'[ענ"ד]} (משכיל לדוד,מתוך חלק מילואים בחומש רש"י המבואר)

3.מדוע שלח יעקב מלאכים ממש ולא הסתפק במלאכים בשר ודם?

א.גורם ההרתעה:
לא בא רבינו אלא לבאר מה היתה מטרת השליחות,הלא הדברים עצמם בודאי שלא יטו לב הרשע הקשה ולזה מבאר ששלח מלאכים ממש כדי להפחידו (לבוש,שם)
ב.סכנת חיים:
שלא רצה יעקב להעמיד בסכנה שליחי אדם בהעירכו את זכותו הגדולה של עשיו בקיום מצוות כיבוד אב ואם וטיב עשייתה שרבים וטובים לא הגיעו לרמה זו על כן שלח מלאכים ממש (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן שליט"א,ע"מ 178)
ג.שניים במחיר אחד:
...כדי שימליצו טוב עליו כלפי מעלה,בה בשעה שיקיימו את שליחותם (ע"פ ר' אלימלך מליז'נסק,נועם אלימלך, מתוך חומש פניני החסידות)
ד.בזכות המצוות:
המלאכים שנבראו ממצוותיו של יעקב, הם שנשלחו לעשיו להחזירו בתשובה (ע"פ ר' אברהם מסוכטשוב,שם ממשמואל מתוך חומש פניני החסידות)
וזה שרמז רש"י ז"ל גבי יעקב,שפירש מלאכים ממש-נוטריקון ממצות שעשה דהיינו בשביל המצוות שעשה נבראים המלאכים והם ששלח יעקב אבינו(שפת אמת- הרה"צ ר' מסעוד אדרעי)
ה.צורך השעה:
לעשות טובה לישראל מותר להשתמש אפילו במלאכים ממש (ע"פ ר' שמחה בונם מפרשיסחא,ליקוטי קול שמחה,מתוך חומש פניני החסידות)
ו.מתוך בקשת המלאכים עצמם:
הסבירו רבותינו :"אין פגיעה אלא תפילה(ברכות כו,ע"ב)...ולכן מותר לנו לשער שמשעות הפסוק ויפגעו בו מלאכי א-לוהים(לב,ב) היא שבפגישתם איתו המלאכים ביקשו ממנו בלשון תפילה ותחינה שישתמש בהם לכל שליחות שהוא זקוק לה ולכן הרגיש שיכול להשתמש בהם (לוחות אבן, הרב אברהם צוקרמן שליט"א,ע"מ 179)

סיכום:
פרשת וישלח עומדת בסימן המפגש הגורלי בין יעקב לעשיו.יעקב מבין בסוף פרשת ויצא כי מלאכי הא-לוהים שהוא פוגש אינם מתכנסים לשני מחנות (מחניים) במקרה ומשכיל להיעזר בהם בשולחו אותם לאחיו עשיו.במקביל נערך יעקב לכל האפשרויות כפי שמביא רש"י בהמשך: לדורון,תפילה ומלחמה(רש"י,בראשית,לב,ט ד"ה:והיה המחנה הנשאר לפליטה)
החלטתו של עשיו שלא לפגוע באחיו על אף הערכותו של יעקב לכל האפשרויות מעידה על כך שאכן ההרתעה שבשליחת מלאכי א-לוהים השיגה את מטרתה וממילא כל המפגש עם עשיו ותוצאותיו הם פועל יוצא של הביאור המובא ברש"י בתחילת הפרשה: מלאכים ממש.